בואו לרקוד עמנו באחד מהסניפים ברחבי הארץ
תל אביבי מרכז, תל אביב צפון (רמת אביב), הרצליה וירושלים. בקרוב סניפים חדשים!

ריקוד אירי - שיעורי בוקר
ימי שישי, 9:30-11:00, סטודיו "דאנסיטי", רח' סוקולוב 22, הרצליה.



עברנו לסטודיו חדש ומקסים ברמת אביב!
הסטודיו חדיש ומאובזר ברצפה נוחה למחול, מערכת שמע מתקדמת, ציוד ספורט מגוון ואווירה כייפית. מוזמנים להתרשם!

מורה מוסמכת ראשונה בארץ לקונגרס המורים לריקוד אירי
נועה פיטליק עברה את בחינות ההסמכה בהוראת הריקוד האירי וכיום היא המורה המוסמכת הראשונה בישראל מטעם "קונגרס המורים לריקוד אירי".

שיעורי ריקוד אירי של "רינקא"
לפרטים הקליקו כאן

אודות
ריקוד אירי
חדשות האתר
גלרית תמונות
גלרית וידאו
צור קשר

תלבושות

שתף |
ריקוד אירי | היסטוריה | ריקודים ומנגינות | תחרויות | תלבושות | סוגי נעליים |
 
ההיסטוריה של הלבוש
 
המאה ה-18:
 
יש להניח שהריקוד האירי כפי שאנו מכירים אותו כיום החל להתפתח בשלהי המאה ה-18. באותה תקופה לא היו לרקדנים תלבושות ספציפיות לריקוד, אך הם לבשו את "בגדי השבת" שלהם בשעת הריקוד. הנשים לבשו חצאיות באורך הקרסול וגרביים ארוכות, או שרקדו ללא גרביים כלל, והגברים לבשו את נעלי היום-יום שלהם ורקדו במכנסיים וחולצה.
הסופר קנדי (Kennedy) מתאר את לבוש הנשים הרוקדות את ה-Rince Fada, "ריקוד ארוך" (סוג של ריקוד אירי ישן) ב-1812:

"They were in their shirt sleeves, waistcoats, knee breeches, white stockings and turn pumps, all bright colors around their waists and ribbons of bright hue encircling heads, shirt sleeves, knees and boots, the shoulders getting more than was their due, the girls were in their Sunday garb with their hair decked with ribbons" *
 
*ציטוט הופיע בThe complete guide to Irish Dance  מאת Frank Whelan, הוצאת Appletree
 
 ניתן לומר שהבגדים ששימשו לריקוד בעבר היו בגדי חג בהתאם לאופנה של אותה תקופה, ואכן ניתן לראות שרידים של אופנת העבר בשמלת הריקוד האירית המסורתית של היום: גיזרה פשוטה וכפרית וגרביים ארוכות. גם ה-Braht, גלימת צמר ארוכה שהיתה פריט לבוש פופולארי באותה התקופה נותרה כשריד בגב השמלה, בצורת ה-Cape (גלימה)
 
 50 השנים הראשונות של המאה ה-19 עברו באופן דומה מבחינת אופנת ריקוד אירי, אולם אז החלה סדרה של תהפוכות שעתידה לשנות את מראה הרקדנים. במספר מחוזות ברחבי אירלנד החלו גם הנשים לרקוד ריקודים בנעלי Hardshoe, דבר שנחשב לא נשי בתחילה, אולם בהמשך התפשט בשאר המחוזות והתקבל כנורמה. הדבר הוביל לשימוש בנעליים אצל נשים, שעד כה רקדו בגרביים או יחפות.
 
המאה ה-19:
 
הקמת ה"ליגה הגאלית" (Conradh na Gaeilge -The Gaelic League) בשנת 1897 יצרה גל גדול הידוע כ"התחייה הגאלית" (Gaelic Revival). מדובר במאמץ כללי שנועד לתמוך ולשמר את המסורת, השפה והתרבות האירית.
באותה תקופה תלבושת הבמה המקובלת היתה שמלה בעלת סינר וגלימה עם כובע. אולם, יש שסברו שהתלבושת הזו מחזקת סטריאוטיפים לגבי האירים הכפריים, תוצאה ממנה ניסתה להמנע הליגה הגאלית, ולכן הפופולאריות של התלבושת פחתה עם הזמן. תלבושת זו התגלגלה לבסוף לתלבושת "מתוקנת": הגלימה הארוכה הוחלפה ברדיד שהוצמד לכתפיים או לכתף אחת, והסינר התנוון לכדי הפאנל הקידמי (Front Panel), פיסת בד דמויית סינר בקידמת השמלה.
הגברים בתקופה זו לבשו גרביים באורך הברך, חולצות חג וחגורה עבה דמוית אבנט (Cummerbund). יש שלבשו עניבות צבעוניות וז'קטים באורך המותן.
התחייה הגאלית הביאה ליצירת הגרסאות הקרובות ביותר למה שניראה היום בתחום שמלות הריקוד האירי: שמלה בגיזרה ישרה, סרט בשיער וגלימה או רדיד מחוברים לכתף/יים – כולם מעוטרים בריקמה קלטית. הצבעים הפופולאריים בעבר היו לבן, טורקיז, כתום-זעפרן, ירוק וארגמן.
 
 המאה ה-20:
 
בסביבות המאה ה-20 נשים החלו להשתמש בנעלי עור דמויות נעל בלט, וזאת תרם לשינויים בריקודים מסוימים (לדוגמא Slip Jig). בקרב הגברים, החצאית האירית (Kilt)- חצאית בצבע אחיד עם קפלים בחלק הקידמי , צברה פופולאריות כתלבושת ריקוד אירי בסביבות 1930, והמשיכה כתלבושת הבלעדית לגברים עד 1990.
 
בשנות ה-80 של המאה שעברה חל אחד השינויים החשובים בריקוד אירי: הצגת ה-Ghillie, נעל הריקוד האירי המודרנית- בעלת השרוכים המוצלבים, והצגת ה-Hardshoe המחודשת- בעלת עקבים וקצה מפיברגלאס (בניגוד לעץ ומסמרים בעבר). רקדניות החלו ללבוש שמלות שהוקשחו באמצעים מלאכותיים והשוו להן (לשמלות) מראה סטטי מעט. שיער מתולתל ונפוח גם הפך במהרה לאופנה בקרב הרקדניות. את עיצובי הריקמה הקלטיים המובהקים שעיטרו את השמלות הישנות החליפו דגמים גיאומטריים ולא קלטייים בעליל, ואופנות הצבעים השתנו משנה לשנה.
 
בשנת 1994 חל מהפך נוסף בעולם הריקוד האירי בכלל ובעולם התלבושות המסורתיות בפרט- וזאת בדמותה של הפסקה בת 8 דקות באירוויזיון של אותה שנה. מדובר בגירסא ההתחלתית של המופע Riverdance, שהציג תלבושות חסרות תקדים בעולם הריקוד האירי. שמלות פשוטות מקטיפה, ללא עיטורים או קישוטים, ובנים במכנסיים וחולצה מחויטת. Riverdance היווה נקודת מפנה בתלבושות הגברים בעיקר, שכן רבים זנחו את ה-Kilt ועברו למכנסיים וחולצה.
 
 
כיום :
בתחום הריקוד האירי כיום, כמו בתחומי חיים רבים אחרים, שמים דגש רב על ההופעה החיצונית. רקדנים, ורקדניות במיוחד, מקדישים תשומת לב רבה לא רק ללבושם, אלא גם לאיפור מוקפד, שיער קופצני ומלא נפח ומראה רגליים שזוף. 
 
בנות:
הבנות ממשיכות ללבוש גם כיום שמלות ריקוד אירי מסורתיות במגוון צורות וסגנונות, כאשר קיימים שני סוגי שמלות עיקריים; השמלות הבית ספריות והשמלות האישיות.
 
Class Costume
זוהי התלבושת הבית ספרית. לרוב אלו שמלות ריקוד אירי מסורתיות לכל דבר, אולם הגיזרה, הצבעים והריקמה ייחודיות לכל בי"ס לריקוד. לרב הן משמשות רקדניות צעירות, רקדניות ברמת מתחילים ורקדניות המופיעות בריקוד קבוצתי.
 
Solo Costume
השמלה האישית. זוהי תלבושת ייחודית אשר כל רקדנית בוחרת את עיצובה, צבעיה, רקמתה ובדיה לפי טעמה האישי.
עולם שמלות הריקוד האיריות הוא מגוון ובו בעלי תפקידים רבים כגון מעצב, תופר, רוקם ועוד.
הכנת שמלה עלולה להמשך עד כשנה ורבות מהן עולות  אלפי דולרים אמריקאים ולעיתים אף יותר. המחיר תלוי בבדים, בעיצוב ובמעצב. כלרקדנית רוצה לבלוט על הבמה, ולכן העיצובים והחומרים מהם מכינים את השמלה הפכו עם השנים ליותר ויותר נועזים ומיוחדים: נעשה שימוש בפאייטים, אבני חן, בדים הולוגרמיים, גיזרות שונות ואף פרווה סינטטית.
פאות:
לא ברור מנין שאוב השימוש בפאות המתולתלות בריקוד אירי. יש שאומרים שמקור המנהג הוא במאות שעברו, בהן רקדניות היו מתלתלות שיערן באמצעים מלאכותיים, בהתאם לאופנה באותה תקופה.
כיום, תלתלים הן חלק כמעט בלתי נפרד ממראה של רקדנית אירית. בשנים האחרונות נהגו רקדניות לתלתל את שיערן באמצעים שונים עד 24 שעות לפני מועד ההופעה או התחרות. הטירחה הרבה והנזק הנעשה לשיער בעקבות השימוש בתכשירים שונים הזמינו פיתרון נוח וקל  וזה אכן לא איחר להגיע בדמות הפאות.  כיום ישנן אינספור חנויות המתמחות בפאות מיוחדות לריקוד אירי, והן יוצרות אותן במגוון גיזרות, גדלים וסוגי תלתלים (פתוחים, "בקבוקים", גלים וכו'). 


 
בנים:
למרות שכיום, ה-Kilt היא מראה נדיר ברחבת הריקודים האירית, עדיין ניתן לראות מידי פעם גבר רוקד בלבוש הנהדר הזה.  אולם לרוב רוקדים הבנים במכנסיים כהים, פראק, חולצה מחויטת ועניבה. לעיתים הם לובשים אבנט גדול (Cummerbund) המעוטר גם הוא בקישוטים קלטיים.
בדומה ללבושן של הבנות, גם פרטי הלבוש הגבריים עברו לאחרונה מהפכים וחידושים. נעשה שימוש נרחב יותר בחולצות בעלות הדפסי פסים שונים, ובצבעים דומיננטיים.
 
  

אביזרים נלויים:
עולם הריקוד האירי, כמו מרבית תחומי המחול, ייצר שלל אביזרים נלווים שמקורם מאופנות וצרכים שונים של רקדנים. מספר אביזרים שאף רקדן (ובעיקר רקדנית) לא ייתפסו בלעדיהם:
שיזוף מלאכותי- גם מחוץ לעולם הריקוד האירי, השיזוף המלאכותי הוא אלטרנטיבה בטוחה לשיזוף תחת השמש. הוא יוצר אשליה של גפיים חטובות ומאורכות יותר, מכיוון שרוב תשומת הלב בריקוד האירי מוקדשת לרגליים ולהתבוננות בהן, אימצו הרקדניות האיריות את השיזוף המלאכותי כאביזר חובה בכל תחרות.
אביזרי שיער- בנוסף לפאות הססגוניות המעטרות את ראשיהן, נוהגות רקדניות רבות לעטר את "שיערן" באביזרים שונים כדוגמאת סיכות ראש, נזרים (tiaras) מעוטרים באבני חן, פרחים ועוד.
 Poodle Sox- ריקוד אירי הוא אולי סגנון הריקוד היחיד שייצר לעצמו לא רק נעליים מיוחדות, אלה גם גרביים ייחודיים! ה-Poodle Socks ("גרבי פודל") הן גרביים לבנים ועבים בגובה הקרסול או הברך, אשר בחלקם העליון כיווצים רבים דמויי "תלתלים" ומכאן שמם: POODLE Socks, דהיינו- "גרבי פודל"  
© כל הזכויות שמורות 2006 ל רינקא - בית הספר לריקוד אירי
קידום באינטרנטשירות 10בניית אתריםקידום עסקים באינטרנט